יש
שירים הווים
הגיע
לידי ספר 'הווים' של המשוררת נעמה יונג, מפעים ומאיר באור יקרות! הסתקרנתי
מאוד, רציתי לדעת מי היוצרת שכתבה את השירה הזאת, מה היא תספר לי על התהליך
היצירתי של כתיבת ספר שהוא עולם ומלואו, ולא התאכזבתי בכלל אפילו גיליתי נקודות
השקה בין יצירותיי לשיריה מוזמנים להצטרף אל נעמה ואלי לדיאלוג על 'הווים'.
אם
אומר לכם ששירה היא זרם של מים יתכן שלא תאמינו, ואולי היא מגע קריר בעיגולי גלים עדינים, כשהיד פשוטה
מטה הלאה מן הגוף הישוב בסירה השטה בנהר, חיים. כף ידכם באמצע המים.
כך
נעמה מגדירה את הרגע בו נפתח אליה העולם, דרך שירת הגלים, נעמה אומרת לי – 'מילים
זה אנרגיה זה מצלול', ואני רואה את היד שלה צוללת אל המים השקופים נעה ומסיטה את
הזרם וכבר חלקם צלולים חלקם מטושטשים, כזו היא השירה. נעמה לא מדברת הרבה אלא הווה
את שיריה. היא מיד פונה להדגים לי.
הנה
מצלול שאנחנו משחקות בו בדיבורנו - מילה
אחר מילה הצליל מתגבר מתהווה, מ ר ת פ י ם נ ר ד פ י ם, הצליל מכה בעור התוף הד של משהו, הד
של מישהו, זו תנועה כמו גלים עדינים.
אנחנו ממשיכות – לגלגל את האותיות בלשוננו - 'א נ י מ פ נ ה
א ת ה מ ד פ י ם.... ' עוד מצלול
ואותיות שרודפות זו אחר זו להשיג את ההבנה שלנו, נעמה יושבת מולי וביננו שולחן
עמוס ניירות ובריכוז רך ממללת את השיר אט אט, ואני שומעת צליל : מרתפים - נרדפים -
מדפים, רטט מפעיל את הגוף שלי את המחשבה את העור את נימי הדם והלב, מרכז ההפעמה,
אני קוראת לזה – פוקוסינג אבל נעמה פשוט ממללת את השיר לפתע מצטיירת ועולה בפני
תמונה, גווני הצלילים הופכים לגווני התמונה, לזה ולזה אותו המנעד – צבעוניות של
מוסיקה וציור! שולחן האוכל עמוס הניירות כבר נעלם ואני כולי בחוויית המילים.
תמצית של החיים
היא תמצית של חוויה, אלו מילותיה
של נעמה.
אני
מבקשת- 'הסבירי לי' - נעמה מחייכת , 'יודעת מה זה הומהופתיה?' - 'כן כן' אני עונה לה –'ריכוז של צמחי מרפא!' , 'בדיוק'
נעמה אומרת - 'שירה זה תמצות של החוויה תמצות של האמת זו שירה שקופה צלולה – לא אטומה זו שירה שיוצרת זיכוך'.
'לא
שירה שמכסה מידי אלא להפך שירה שלוקחת את המילים והאותיות כחומר ביד
היוצרת ובמקרה הזה הכותבת הממללת!'
את
המשפט האחרון כבר לא אומרות שתינו אלא שהוא תולדה של הדיאלוג בין שתינו אני כותבת
ומציירת ונעמה ששטה בנהר השירה!
מאיפה
הצירוף 'אני מפנה את המדפים'? אני שואלת אותה בעדינות, נעמה מספרת שהיא הרגישה
שזה מרווח לה, מאפשר נשימה, רונה רענן שפריר כותבת על זה בספרה 'איש לומד לעוף' - יש בנו חלל פנימי לא מטופל, שם מתחיל זיכוך,
זה קורה פיזית, פינוי ספרים, שהופך למכתב פנימי אל עצמי! מבט פנימה. פנימה אני
חושבת זה נהדר ובכל זאת שירה היא מבט שפונה גם החוצה ולכן אני
מבקשת מנעמה לספר לי עוד על תהליך הכתיבה שלה, ואז היא אומרת – מתבוננת מהפנים החוצה.
מביטה
מתבוננת -
'איך
כותבים שיר פיצפון כזה?' אני מצביעה על שיר בעל 10 מילים בלבד. אנחנו מגיעות ללב הנשימה של השירים
ב'הווים', נעמה מסבירה לי שזה תהליך יוגי,
במדיטציה אנחנו חוזרים להיותנו גוף שעוברת בו נשימה, אנחנו חוזרים לנשימה כבסיס לחיים עצמם, להוויה,
בעשותנו כך אנחנו חווים צמצום, צלילות וצמצום! כך מתרחש בעת 'מצב ההתגלות' כאשר משוררים כותבים,
ראייה צלולה יותר.
מחשבה
חולפת בראשי- הרי זה תהליך הפוקוסינג,
התמקדות בפרט כבצמצם המצלמה, אני מצמצמת את עפעפיי ולפתע המראה
של השולחן העמוס ביננו תופס צלילות,
לכל דף חיים משלו! נעמה מדגימה לי איך
מתבוננים, כי כשכותבים ממצב תודעתי כזה כל דבר קטן הופך לחגיגה שלמה! הזמן כאילו
עוצר מלכת, המראות הופכים צבעוניים יותר, המרקמים ברורים יותר, כל שכבות המציאות
לפתע נפרשות בפנינו ואנחנו בוחרים במה להתמקד!
הטבע
מלמד אותנו על עצמנו
מעוף של פרפר לבנין, אומר לי משהו על עצמי, הוא
תופס את תשומת ליבי ואני מפרשת את הופעתו את מעופו , הוא ואני יחד באותו עולם, לו
לפרפר כנפיים והוא מרפרף, ואצלי המחשבה מרפרפת בעדינות, ותחושה של קלילות ממלאה את
כתפיי, או שמא אלו כנפי? לטבע יש הבנה על
החיים, המופעים שלו לוכדים את החושים שלנו, וכך מתרקם השיר עוד טרם היות המילים!
שירים
באים ללא כותרות
בחוויית
הקריאה אנחנו מורגלים לקרוא כותרת לשיר, אך נעמה בחרה שלא לתת שמות לשירים ,
לשחרר את השיר מעיגון, שרשרת השירים המיניאטורים
הופכת ברגע אחד גם לשיר ענק (מחרוזתי) של המיה ארוכת נשימה, לרצף בתמונות הנקשרות
זו בזו, אימז'ים שעולים וצצים ויוצרים מציאות מלאה! נסו פעם להיכנס למחרוזת שירים
כזו ותחוו תנועה אינסופית של מעגל, שיר נקשר לשיר, אות לאות והעולם הופך אחדותי.
אולי
התכלית
היא
התגלית
של
האהבה
השלמה.
*
היקום
משחק
לפנינו
באותות
ובמופתים.
*
רוח
נוגעת בחול
שמים
באדמה.
ומה
שלא ננגע
נוגע
בנשמה.
בכל
שיר יש עולם ומלואו ונקשר האחד באחר, רצף רצוף של אותיות ומילים של משמעיות שכולם
מצביעים לכיוון של - הווים .
נעמה
יונג היא משוררת וסופרת ילדים, בעלת תואר ראשון בספרות ושפה אנגלית וצרפתית
מהאוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני בעיתונאות מאוניברסיטת N.Y.U , שימשה כמרצה לעיתונאות באוניברסיטת בר אילן. תרגמה 14 ספרים והייתה
עורכת אחראית לספרי מודעות. שיריה פורסמו בכתבי עת "עלי שיח" ,
"מאזניים" , ו"כתובת". ב - 2008 יצא ספר הילדים שלה
"הגיע זמן לישון" , שזכה גם לגרסת אפליקציה אינטראקטיבית.