טבע דומם -על הפריחה

טבע דומם - על הפריחה

פרחי קודש ופרחי חול

פעמים רבות תהיתי מדוע אנחנו שואפים לצייר או לכתוב בטבע, לצייר ולכתוב את הטבע ומדוע שנבחר דווקא בפרחים? למה אני מציירת פרחים? אני נוטה לטייל הרבה בטבע ולשהות בגן הבוטני באורנים כחלק ממקום ההשראה לכתיבה דווקא.

בדברי הימים של האמנות רבו הציורים של חפצים שהנם – טבע דומם בהם גם - פרחים באגרטלים, גינות ושדות. אך האם הטבע הזה דומם? ומה הביא את הציירים לצייר חפצים וצמחים בכזה מרץ כפי שציירו שנים קודם לכן,דמויות אדם וסצנות מהעולם הדתי?

בין המושלם של הפרח בטבע לבין החריגות של הפרחים באגרטל, עולם שלם של האמנות והמחשבה הצטייר ונכתב. הבה נעשה סיור אל עולם מסתורי פרחוני זה-

תולדות הטבע

ציירים רבים הכירו את כתבי פליניוס הזקן, תולדות הטבע , שאודותיו כתבתי שהנו חוקר טבע. בעקבות מילותיו ותיאוריו הלשוניים הם ציירו את אברי הצמחים!

הנטורליה- הנו סגנון  ציור של פרחים המצויים בשדה ובגינות בעת פריחתם, ואילו הארטיפיצליה – הנו סגנון ציור של פרחים שנקטפו וסודרו באגרטל. אלו שתי קבוצות של ציור. הפרחים שצויורו באגרטל היו לרוב פרחים שתורבתו על ידי האדם, אך לעיתים היו הציירים מציירים את פרחי הבר באגרטל .ציורי הפרחים ידעו 'פריחה' בהולנד, אמנות הציור הפלמית וההולנדית הביאו את ציורי הפרחים לרמה גבוהה של קול עצמאי, שביטא את הפחתת ההשפעה של הכנסייה והדת הנוצרית על נושאי ואופני האומנות ואפשר את  מיסוס תפיסתה של הכנסייה - ההפרדה של האדם מהטבע כאמצעי לשלוט באדם.

ציירים רבים למרות שציירו את פרחי הבר, המיצגים את החולין, נטעו בציור שלהם גם סמלי קודש דתיים כדוגמת זר קוצים בתוך אגרטל כמו נזר הקוצים אשר לראשו של ישו המרמז על הסבל, אך יש שהם פשוט  היו מהללים את יפי הפריחה! את הפשטות שבה,או אז הם  היו מבטאים את החילוניות, הנגישות שלנו אליהם ואת הדקדוק שבתיאור אברי הצמח. 

יש יופי עוצמתי למשל בספרי הבוטניקה העתיקים שנעשה בהם שיתוף פעולה  רב - תחומי בין אמנים יוצרים לחוקרי בוטניקה שחקרו את תכונות המרפא של הצמחים השונים ומיינו ותיעדו את המגוון הרב בעולם. חלק מהציורים היו למעשה תחריטים שבוצעו על ידי חרטים על לוחות של עץ מיד אחרי שהמאיירים איירו אותם על הלוח... כך הדפיסו את ספרי הבוטניקה היפהפים הללו!

במדף הספרים שלי יש ציורים רבי עדינות ופירוט, מספר בוטניקה עתיק שרכשתי בשלושה שקלים ביריד ספרים משומשים, הם מקרינים יופי עדין המרתק אותי להתבונן בפרטים שלהם. כפי שמשורר רב כישרון סח לי – "יופי משתקף ביופי ומעצימו", ליד ציורים אלו עומד הספר 'תולדות היופי' של אומברטו אקו, המציג יצירות אמנות וספרות כמודל ליופי אוניברסלי, כך נשקף היופי, הוא מתאר במילותיו את היופי והם  האיורים מקרינים עליו מיופיים!

ובחזרה לתולדות האמנות -קלוד מונה היה צייר חובב גינות, בתקופתו ציורי גינות נחשבו לציורי טבע דומם - בציורים אלו 'עדשת המצייר' מתפקדת כמו עדשת המצלמה, בוחרת לנו במה נחזה, במה נתמקד, 'קלוז אפ' על חלקת פרחים .

הציורים הללו של מונה הצבעוניים והרכים – מרמזים על החושניות של הפריחה, על הסינסטזיה שהיא  ערבוב חושים – ראיה ריח מגע שמרמזים על הניחוח הנפלא  מותירים רוך ויוצרים חוויה אסתטית כך הגינה סימלה את חוליית המעבר שבין האדם לטבע!!!  בכדי לצייר כאוות נפשו,מונה יצר גינה מלאכותית כמעין גן עדן עירוני, וכשהוא פנה לפעולת הציור הוא צייר במשטחים  וכתמים ציבעוניים,  שונה מציורי הבוטניקה שבספרי הבוטניקה. מונה האימפרסיוניסט נהנה מההתרשמות החושית שקלט וכך צייר לנו את ציוריו המרשימים. הוא צייר את סדרת 'שושני המים' בגינה עם בריכה שהוא עיצב , ושקד  לחקור בצורות המים  איך הן משקפות כמראה  וכך יצר טבע דומם. הנה הסבר מדוע זה הוא טבע דומם – הצייר האמן עיצב את הטבע  ולכד אותו במכחולו אל בד הקנבס וקבע את נקודת מבטו !

יש גם צד חברתי  וספרותי לציור הגנים והפרחים – בגנים פרחו האהבות, נלחשו סודות, סערו ונרגעו הרוחות, בגני וורסאי למשל – עוצב חלק מהגן לפי סדר כאוטי הקורא לאיזון תוך כדי הזרימה של יסודות החיים, עיצוב ששיקף את רוח המעצבים ושביטא חלק מרעיונות הדרמה והמיתולוגיה הקלאסית- והנה תחום חדש הנכנס בפרחים ובגן הבוטני-תחום הדרמה והספרות! הגן הבוטני נקרא אז- "תיאטרון של סיפוק טהור", בתוך הגן עוצבו מבוכים וצמחו צמחים אקזוטיים שנאספו מקצוות עולם! שקספיר כתב סצנות שלמות רומנטיות והיתוליות בגני הפרחים אשר בממלכה. בעולם התיאטרון והדרמה - הגן הבוטני הוא קונבנציה ידועה למרחב של היתוליות, חקירה רומנטיקה ועוד.

מהי פריחה?

ציור הפרחים באגרטל- מבליט שני רעיונות האחד – תהליך הפריחה המהיר והקצר המסמל את החיים מעין 'ממנטו מורי'- תזכורת לחיים הקצרים שלנו...לכן כדאי לפרוח!

והרעיון השני כשיש באגרטל המוני פרחים מתקופות ומקומות שונים זו היא קריאת תיגר כנגד הזמן וכנגד המקום - המעניק מושג של פריחה - לבו - זמניות ולעל מקומיות! הפריחה ביופייה גוברת על המרחק והזמן.

פריחה היא  תחושת שפע, תחושת מימוש, תחושת יופי, תחושת יצירה, תחושת המשכיות של המחזוריות בטבע, שזירת הקודש עם החול, הפגנת שמחה, פריון, צבעוניות של הטבע, מגוון הצורות שבטבע והיא  מסמלת את עקרון האקראיות ועיקרון הסדר שבטבע. הפרח מסמל אהבה חיים ויופי- מקום מפלט מן העיר האפורה, מרגעי הייאוש והקושי, הפריחה מסמלת רגעי ריפוי עמוקים ובחלקה גם משמשת בתעשיית התרופות.

ואצלי - בין קודש לחול, מצב  ביניים המאפשר לי קרבה רבה אל הפרחים, מבט רענן ובוחן בפריחה הנה - פעם אני מציירת את התחושה הפנימית דרך הפריחה ופעם את הפרח עצמו במעין משחק מראות ולפעמים נזכרת בכל הסמלים שצבר הפרח וכותבת. במחשבה הרב תחומית האדם הוא חלק מן הטבע, חלק מהפריחה, אין הוא במאבק כנגד הטבע, אלא מתבונן ומשקף את יופיו. הפרח כאמור הוא איבר ההפרייה  של הצמח והוא המושך האניגמטי ששיכנע כל כך את הציירים והחוקרים בבואם למצוא את סוד  יצירת החיים.