מבט המשקיף אל הנוף תמיד מגלה עושר של צבעים, צורות ומרקמים, אין ההר האחד דומה למשנהו, ולזה שבא לפניו או אחריו. שהייה והתבוננות במדבר יכולה להדגים את הרב תחומית שבטבע העולם, צלילות המבט מגלה בשקט שיש גבולות להרים, שיש גבולות לעננים, שהם הנם בעלי גוף, צורה וצבע ייחודיים. כשאנו מעמיקים בסקרנות אל צורות אלו, רבה הפליאה שלנו שאבן המדבר בנויה שכבות על גבי שכבות וכל שכבה צבעה שונה, בחולות מבצבצים צבעים שונים אלו מלחים שונים היוצרים יצירה מרהיבה של חומר.
היממה שלנו גם היא חולפת, תחילה השמש מפציעה ואורה רך אט אט היא עוברת לתחום השמיים הגבוהים והיא כבר 'שמש צהריים נוצצת' עד שיקשה עלינו להביט בה, וכבר אין זה בוקר ובערוב היום היא שוקעת באור זהוב עטוף ורב גוני אדום, סגול, ארגמן, לבן, אפרפר...ואז צבעי החשיכה מופיעים מרובי נצנוצים בהירים וקורן אור השמש דרך הירח.
נדמה שאנחנו מביטים כל הזמן בסרט נע של תמונות חולפות, מתחום לתחום, מה שמדהים אותנו כל פעם מחדש זה הגילוי שכל זה אחוז בכף ידו של היקום, כתמונה אחת, חיה.
השכבות מהן בנוי העולם מונחות בטקסטים רבים, כרמיזות, כשפות שבעבר, כהברות ידועות מפעם, כסיפורי מיתוס על גיבורים של אז, המצויים תמיד בדיאלוג בין תקופה של פעם לתקופה שבימינו.
כתיבה עשירה הנה כתיבה שמגלמת בתוכה שכבות שונות כמו - לשונות שונות, היסטוריות גדולות, תחומי ידע שונים, תרבויות מגוונות, חרוזים וטורים כשירה קדומה, ולעיתים כדרך שונה ערבוב הכול 'אז ועכשיו' לכדי לשון מוזרה . לעיתים זו רק חזרה וחיקוי השפה של פעם תבניות שחוזרות ולעיתים זו התרסה שכנגד, היפוך מוחלט.
את הטקסט אנו קולטים כמקשה אחת, כאחדות בעלת משמעות ובפיענוח הטקסט אנחנו מגלים שכבות שונות, שהן הן הבונות את הטקסט, הן הטקסטורה, ממש כפי שיוצר מניח שכבות צבע זו על גבי זו, הצבע בהיר מתייחס לצבע הכהה, קווים באלכסון לקווים אופקיים ואלו לקווים במאוזן, דבר מתייחס אל דבר! כך אנו קולטים את התמונה השלמה.
מסורת הכתיבה ביהדות, (וכן בדתות אחרות) מתייחסת אל רגע הבריאה, משם מתפשט העולם ונוצר וכך גם הסיפור שתחילה מסופר בעל פה ואחר כך מתכנס ועובר לכתב. מהמקרא אל המשנה משם אל התלמוד. מסיפורי משלים ואגדות ומימרות חז"ל דרך ספרות חיצונית ודרך הביאורים השונים ששומרים על חיי השפה ועד לספרות ההשכלה, מספרות הפליטונים בכתבי העת שמטובלת בלהט רב דרך ספרותנו החדשה – שמתעצבת ועד ימנו, בהם ז'אנרים רבים שוכנים זה לצד זה, כולם הם ספרותנו- ומי שמצוי בלשונות הרבות שבכתבים יכול להבחין בשכבות השונות המבצבצות, מציצות, בינות לטורים ולשורות, מתוך יצירה רב-תחומית!
הספרות הינה רב-תחומית, ביכולתה לכתוב את כל התחומים, בהכול היא יכולה לעסוק, מנקודת ראותה ובאופן שהיא מספרת ומתארת את החיים עצמם ויותר מכך- היא כותבת על חווית הרב - תחומיות היא כותבת על הדרך שבה אנו קולטים את חוויה, איך אנו מבחינים ברבדים.
והפעם אני מארחת בבלוג שלי אמנית רבת רבדים, שירלי בר-לב רוזנבלט! למעשה אני הייתי אורחת שלה בביתה הקסום אי שם בעמק יזרעאל, הבית שלה טובל בצבעוניות של עץ התפוז, התפוזים מתגלגלים כמו בציור ישר למרגלות העץ ונחים בשלווה אין סופית, הווילונות, הבדים, המטבח בו האוכל מונח בצלוחיות קטנטנות, יצירותיה שתלויות על הקירות לראווה, יוצרים תמונה הרמונית כמו בסימפוניה נפלאה שבה כל תו וגון של צבע מתחברים... ממש מוסיקה הבית הזה.
וגולת הכותרת הוא הסטודיו ששירלי בנתה במו ידיה, סטודיו קסום, שהאור חודר אליו דרך חלונות זכוכית, ויש שם - מגרש משחקים מצוין לכל אמן ויוצר!
שירלי היא אספנית של הכול, מה יש שם? מיני ניירות, מיני צבעים, מיני בדים, מיני כלים, חותמות, מכחולים, צלוחיות צבעוניות שידעו תערובת צבע, מדבקות מגניבות ורומנטיות, חוברות של תמונות, אותיות, משפטים גזורים ומיני מינים של זיכרונות כאוצר - טקסטורות טקסטורות ועוד! ובכל רגע ניתן להציץ מעבר לחלונות הזכוכית אל הגינה היפה שבה איך לא כבשירו של חיים נחמן ביאליק – קרנבל שלם של ירקות (בערוגת הגינה )! ככה זה, כי הכול אצל שירלי שלנו צבעוני ומגוון! ובאמת בעולם הספרות והדרמה ה'קרנבל' הוא זמן ערבוב בין מינים ותחומים, זמן היצירה והאומנות, זמן בדיקת הגבולות, זמן הצבע והצורה וביטוי הקול האישי.
שירלי הכינה לי קפה וגם צלוחיות מכל טוב ונכנסנו לסשן יצירה - אני מכינה יצירת מיקס מדיה בהנחייתה של שירלי והיא – כותבת על יצירתה ! בשקט שלפתע השתרר נוכחתי לדעת, ידיעה שקטה, שיש לשירלי ארמון, בו היא המלכה, יוצרת אינסוף רבדים ושכבות, צבעים וחומרים – מה יכול להיות טוב מזה לרוח היצירה? וכבר החלטתי לארגן אצלי את כל החומרים בסדר המופתי כפי ששירלי, סידרה בארמונה- 'הסטודיו' רק בכדי לערבב, לשחק וליצור את היצירה הבאה.
מה דומה בין יצירתה של שירלי ליצירה שלי?
הערבוב בין התחומים, השימוש במילים ובחומר, הצורך להיות נאמנות לעצמנו ולמרות העושר להביע את קולנו הייחודי דרך בחירת החומרים והמילים ואופן הצירוף שלהם! וכמובן הפעולה שלנו מתוך מודעות לעולם האחדותי והרב תחומי במהותו.
ולשירלי אני מערבבת את המילים הבאות-
שלכת אדומה
שפת הסתיו בעלים
מלחשת את רוח הזמן,
רכים הם נושרים
עולי זיכרונות אנשים.
הקייץ בקצהו – מנשירם מענפיו,
הסתיו מקיץ – בשלכת אדומה.
זרעי אביב שפרחנו,
פזורים באדמות.
זה על גבי זה
מושלכים – עלי שלכת אדומה,
עתה – נעזב עלה אל אם – האדמה,
שבר עננים, בשמי הצמרות.
סרנדת מפוחית ונערות שרות,
היות עלה בעולם –
היות חולף,
סובב במעגלי שלכת שברירית
לבוא באנשים שירת סתיו חרישית
עצב סב, ושב בכאב
הוא – רכות הלב.
שירלי עורכת סדנאות שבאחת מהן הייתי נוכחת כיוצרת, היה מופלא לראות איך כל אחד שיחק על הקנבס שלו, כן כן, בלי ביקורתיות, באופן של משחק ואיך כל שלב הכניס אותנו להתבוננות חדשה על עצמנו, על דרך היצירה שלנו על איך אנחנו מגלים מי אנחנו. חזרנו למחוזות הילדות "של מותר לגעת בצבע ולהתלכלך", דבק פלסטי, גזרי עיתונים, חיוך וצחוק ושחרור גדול.
טיפ טיפה ביצירה-
משחקיות
תנו לעצמכם את האפשרות לשחק, לחקור את החומרים עימם אתם יוצרים, אפילו שבתחילה היצירה נראית לא בשלה, תהליך המשחק הזה וההסכמה להיות לא כבול לגמרי לכללים הוא תכונה של – מאלתר. המאלתר של ימי קדם, שנצפה על ידי החוקר האנתרפולוג קלוד לוי שטראוס בשבטים בכל רחבי הגלובוס, אוסף מסביבתו הקרובה ממצאים, ממין אותם, בודק את השפעתם על ממצאים אחרים, משתמש בחושים שלו על מנת להכיר את הממצאים ועורך ניסויים. רק בשלב מאוחר יותר אותו מאלתר הופך למהנדס היוצר תוך ידיעת כללים תוך ידיעת הגבולות. לשילוב זה של מאלתר ומהנדס נדרש האמן היוצר!משחק יכול להיות האפשרות לתת לעצמנו זמן לטיול קצר, שוטטות בסביבה להתרשמות על ידי החושים שלנו ואז עריכת ניסיונות על ההתרשמויות שלנו.
שחקו כי יוצרים נועדו ליצור מתוך חקירה ושחרור מכבלי הידוע.