כמה פעמים הלכנו, בדרך החצץ, זו הלבנה שקולות הדריכה של צעדנו נשמעים חוצצים בחצץ, ושאלנו היכן ההבטחה הגדולה של הנוף המרהיב בחיינו? הכול נראה חדגוני, ואז, אנחנו התיישבנו על סלע שבדרך פשוט כך בשקט מאזינים מתבוננים .
מנקודת תצפית חדשה זו, החרישית, עולה דבר מה חדש פתאום אנחנו מגלים שאבני החצץ שונות זו מזו, אבל איך זה קורה שלפתע הבחנו בכך? השקט.
אנחנו מסכימים לעצור ולהביט באופן חדש על היומיום, ואז אנחנו מגלים אוצר, אנחנו מגלים שיש פרטים קטנים וזעירים שבונים את העולם, אנחנו ממששים את מרקם האבן והיא מתפוררת לרסיסים ולאבק, אנחנו מגלים שהאבק והאבן הם רק מצבים שונים.
מבינים את ההשתנות שבעולם, ואז אנחנו מרימים מבט ושמים לב לעלי השלכת האדומים ונזכרים בלבלובם הירוק ובפריחות בחליפת היום והלילה והעונות, הגילוי הזה הוא האוצר, שתמיד קיים האוצר של היופי בעולם, איך מתגלגלים הדברים ממצב למצב.
האוצר הזה תמיד לטובתנו, אנחנו נקום מהסלע בידיעה שהיופי טמון ביקום תמיד, ושהוא זמין לנו שהוא הצובע את היומיום בגוונים כך שנחוש דיירים בעולם אנחנו חלק מעולם אחד, שבו דבר משיק לדבר בעולם רב תחומי.
הפעם אני מארחת בבלוג שלי יוצרת מיוחדת מאוד, שתחום היצירה שלה משיק לשלי דרך ה- חרוזים והחריזה!!!
נעמה שיף החורזת בחרוזים, מעצבת תכשיטים שמספרת על תהליך היצירה שלה ומשתפת אותנו ביסוד היצירתי שבחריזה. תוכלו לצפות בראיון שערכתי עמה בחלק של 'יוצרים מתארחים'.
אני - שכותבת שירה המתאפיינת בחריזה וחרוזים, ובוחנת את הצליל בשפה, גיליתי שללא צליל אין שפה דבורה.
חריזה היא צורה המעצבת שיר או פרוזה מחורזת, והיא מתאפיינת בחזרות על צליל דומה ואף זהה. קריאה בקול מפיקה הנאה מהריטואל החוזר, ומושכת את תשומת הלב אל המילה החרוזה. חרוז הוא תמיד הד למילה דומה לו. הד שמחזק את ההתרשמות מן המילים!
שירה המחוברת עבור ילדים עשירה בחריזה ומצלולים שהם חזרה צפופה של אותו הצליל (הגה ותנועה). כשמלמדים שפה משתמשים בטכניקה מצויינת זו להזכרות, דרך המצלול והחרוז.
חרוז הוא קישוט, מעטר את השיר, והוא החלק הכמעט אחרון בעריכה שאני עושה לשיר או לטקסט, אני יודעת שהוא ימשוך את תשומת הלב!
לצליל יש משמעות כאשר הוא חוזר על עצמו שוב ושוב, הוא יכול גם להפיק קול זהה לזה שבטבע (אונומטופיה) כמו המילה – חצץ. שומעים את כבישת האבנים במילה חצץ.
השימוש בצורת החריזה מעצים את הרושם, מחזק את המשמעות של תוכן השיר.
בשירת ימי הביניים, שירת ספרד המשוררים שהיו רבי-אשכולות התמחו בלשון והשתמשו רבות בצורת החריזה.
כתבתי בהשראת היצירות של נעמה שיר על שחראזדה, שאף היא גיבורת סיפור אלף לילה ולילה , קושרת בשרשרת סיפור לסיפור, לילה אחר לילה כבמעשה חריזה.
שחראזדה (אצילה)
שחראזדה חורזת מחרוזות
סיפורים מאלפי לילות,
בריקוד ממזרח למערב
מסלסלת באצבעותיה חוט זהב,
מילה אחוזה במילה
כתפילה
מטבעות
מטבעות
נעות למותניה
מצלצל קולה נעים לאוזני השומע,
היא שרה שיר הלל לירח עגול
לכוכבים במסלול של מחול,
לאוצר מנצנץ
שהלב חפץ,
לג'ינים הכלואים באנשים,
קל להשתכנע... להשאירה בחיים.
*
הייחוד בתהליך היצירה של נעמה, שהיא מטעינה מהתחילה את האבן במשמעות, קושרת רוח וחומר יחדיו ומייחסת לצבעי החרוזים ולסוגם את העוצמות והתכונות שמחזקות. תהליך היצירה שלה מצד אחד מעוגן בטכניקת השזירה והחריזה ומצד שני משוחרר בכך שהיא מטיילת בכדי למצוא 'אבן - דרך' לתכשיט שלה! היא סומכת על היקום שיביא לה את החומר ליצירה שלה.
הנה נקשר הקשר בין חריזה בשיר לחריזה בתכשיט, זו היא רב תחומיות בפעולה, וזה אחד מיסודות היצירה!
טיפ טיפה ביצירה :
למה חשוב לכתוב יומן אמן?
כתיבת יומן אמן/ יוצר הינה מקום בטוח לחוויות שלנו המשמחות, העצובות להתרשמויות שלנו, לחשש, לכאב, לסערת היומיום.
בלב ליבה של הסערה ישנה תיבת אוצר המתבקשת להתגלות, זה נתיב היציאה שלנו האוצר מבטיח לנו שנדע להשתמש בחוויות שלנו, לא משנה מה הן – שמחה, התפעלות, עצב, פחד, כעס - בכדי לצמוח ולהתעצם על ידי הפיכת איכויות אלה לבעלות צורה ליצירה אומנותית.
היצירה מצידה מראה לנו את הצד האחר שבכעס את הצד היפה שבעצב את הצד המעודד שבשמחה את הצד החזק שבהתפעלות את הצד המלמד שבפחד.
כל הרגשות והחוויות ניתנים לביטוי – בצבע בצורה במילים בצלילים, לכל רגש מקצב שונה משלו - רטט ותנועה.
יומן אמן, משמש גם מקור להשראה, תמיד ניתן לחזור אליו ולהרוות בו את היצירה שלנו. שם זה מגרש המשחקים שלנו מקום בטוח לנסות ולהתנסות בכתיבה .
לוו את תהליך היצירה שלכם בכתיבה , ביומן או בפתקי השראה !