אור וחושך כוחות היצירה

אור וחושך

כוחות היצירה

בעודי כותבת את הרשימה משתוללת שריפה גדולה בבתי הזיקוק שבמפרץ חיפה למורדות הגבעות של ביתי, חנוכה עכשיו אך, לעיתים האש היא חום ואור שמביאים עימם גם סכנות, ברשימה הבאה תיווכחו שגבול דק בין חושך לאור בונה את היופי במתח שבין כוח התנטוס לכוח הארוס של היצירה. מי הם הכוחות הללו?

במחשבת החכמה הקדומה מקובל ש'הלא ידוע' טמון באפלה, המשל אודות הישיבה של האדם במערה אל מול הצללים העוברים ומוקרנים אל קיר מערה נתפס כדימוי לאופן בו אנו מבינים את העולם, זה הוא משל המערה של אפלטון. ברשימה הזו אאיר נקודות ציון במחשבה על אור וחושך.

הנאורות שהייתה תנועה בחשיבה הפילוסופית השוותה את האור לכוח התבונה וזאת על מנת להאיר ידע ותחומים שנחשבו לחשוכים ובלתי נגישים בשל תפיסות דתיות שמנעו את הידע האנושי המצטבר מלהתפשט . מרגע שהוסר החסם מן הזרקור מרגע שנזרקה אלומת האור אל תופעה בעולם - היא הובנה הפכה לבהירה ומוסברת, אור ונהרה.

האור נתפס בחלק מיצירות האומנות כנתיב ירידת היסוד האלוהי (והיוצר) מן 'העולם השמימי' האידאי אל הארץ, לקרקע בה אנו פועלים. הנאורות הנגישה את האור לכולם, לא עוד הילה סביב היצירות הנשגבות אלא אור לכל אחד, העז לדעת היא סיסמת הנאורות שהפילוסוף קאנט טבע והיא מחווה לתפיסה הקלאסית של המחשבה הפילוסופית הקדומה - משירו של המשורר הרומי הורטיוס – העז לדעת – אם כבר התחלת לחצות את הסערה המשך! והעז לדעת!

באמנות ובספרות הנאורות שפכה את אורה על מוקד חשוב - נפשו של האדם, האדם הפך למרכז בעולם, חווה בגופו את המתרחש,חש נטוע בעולם ובטבע במהופך מתפיסה בה האדם נפרד מן הטבע ומנוכר אפילו לגופו שלו. בראיון שאספר עליו בהמשך תוכלו להיווכח איך הגוף הופך למשמעותי בתהליך הכתיבה תגלו איך נכתבת הספרות הזו, מתוך ההתנסות שאנו חווים וחשים מתוך עיבוד ההתנסות ובחינתה במחשבה .

הבה נבחן כמה תפיסות שלנו באשר לחושך ואור

החושך הוא הרע והמפחיד ביסודו

האור הוא הטוב ויפה ביסודו

כל זאת טרחו שלשת הדתות המרכזיות להשליט במחשבה האנושית בתפיסה שלהן את האדם ומעשיו בעולם, הן ביססו את תפיסת הגמול והשכר. הרצון לנווט את האדם לפי דרך מסוימת יצרה מצב של פירוד בין האדם לטבע ולדעת. אט אט העולם המערבי נכנס לעידן של חשכת ימי הביניים – כל הוגה שאחז בדעה עצמאית וחקרנית הודר, תקופה בה נרדמו בחשכת השינה רעיונות והישגים מדעיים ענקיים של ההוגים הקלאסיים עד להתעוררות והתחייה ברנסנס של ההוגים האמנים רבי האשכולות אשר הפיחו אור והתעוררות מימי קדם הקלאסיים ששפעו ברעיונות הומניים.

אך האם יש הכרח להפריד בין החושך לאור או שמא נכון לראות את הגבולות המשיקים? האם יש לנו צורך כבני אנוש, במרחב של חקירה שקט וחשוך כמעין חדר צילום ופיתוח (לשכה אפלה - קמרה אובסקורה) בו מתפתחים תצלומי התובנה שלנו על האור הגדול שתחת השמש?

לראות אור וחושך יחדיו

החשיכה היא מעבה האדמה, המערה האפלטונית, הרחם היולד, התת מודע שמייצר לנו דימויים ומראות היא נגישות לרמות הכרה שונות בהרבה ממצב הערות שלנו. החושך הוא לאו דווקא רע, בחושך נבחנים החושים מתחדדים ומשתלבים.

האור והחדש שתחת השמש

האור הוא בין האיכויות הראשונות המופיעות בבריאה – יצירה, תחילה היה החושך על פני תהום ואז - יהי אור!

כהרגלי אני רואה בחושים ובגוף את החלק החווה והמתנסה תוך חשיבה ועידון – זה הוא חלק ארוטי במובן של היצירה, כיבוש הבלתי מובן, הבהרתו הקפתו באור! כאשר יצירה מתרחשת מתקיים תהליך של התמסרות, מגע בין גוף הידוע לגוף הלא ידוע בעת המגע עם הלא ידוע אנו פולשים אל תחום – הפראי, המקורי האותנטי מגלים דבר מה חדש.

יציאה לאור והארה  הן חלק משפת האור והחושך, עד כמה אנו מוכנים להיות באור ועד כמה אנו מסתופפים בחושך ? עד כמה נלחם בנו החלק המואר בחלק החשוך? מלחמה ידועה היא זו המגולמת בדרמות המיתולוגיות - אלים ידועים בתרבות הקדומה התחלקו לבני אור ובני חושך אבל קריאה מעמיקה במיתולוגיות השונות מראה שיש בכל אחד- צד מואר וכן צד חשוך, עלינו רק לגלות זאת, הגילוי הזה הוא הארה.

האור כיצר של חיים ויצירה

אל המייצג חושך הוא תנטוס – בנה של אלת הלילה, הוא שוכן בתהומות חשוכים ואפלים ונושא עמו את יצר המוות. לעומתו האל ארוס - מייצג את יצר החיים והאהבה ולכן גם את האור. ארוס – נולד לאפרודיטה שהיא אלת היופי האהבה והפריון ולארס או לאל הים פוסידון, תלוי בגרסה. ארוס נולד מתוך הכאוס (תוהו ובוהו), המכיל בתוכו תהייה וחושך בלתי מוסבר. בספרו של גונן (בהמשך) מתחולל מחול מעניין בין יצר החיים ויצר המוות שנמצאים במתח כפי שהם מתוארים בסיפור הקצר על בת הים הקטנה. בספרות מקובל לראות את היופי בין ההליכה על הגבול והמשיכה לסכנה של תנטוס, לבין הארוס הכובש והמאוזן של יצר החיים.

אור נלקח כזהב אל שדה התבונה ושדה היצירה הוא מוטען במושג 'הטוב' הוא זורע טוב! ביהדות הוא אור מיסטי ומטאפיזי המופיע סביב כיסא המלכות של האל המתואר כמוקף אורות וזהר – שמות רבים לאור – זיו אורה הלה ועוד, זה הוא תיאור הנשגבות. עלינו לזכור שאור מטאפיזי ואור פיזי תמיד הופיעו באמנות ובחיינו משחר הבריאה.

מהליקוי לגילוי מהלך של גילוי העוצמה -

ראיון עם גונן נשר סופר מוכשר על ספרו – 'לעוף כמו בוב בימון'

כוס תה צמחים ועוגת תפוזים בעלת ניחוח משכר של פרי עץ ההדר פתחו את שיחתנו, בשעת ערב, גונן ואני על ספרו 'לעוף כמו בוב בימון' – קובץ סיפורים קצרים שנקשרים בחוט של ביטוי פיוטי על גבול השירה ומתארים עולם שלם דרך המרחב החושי הנחווה בגוף ונבחן במחשבה – בחרתי את הסיפור 'יכול להיות שכואב למים?' שאלתי את גונן שתי שאלות בלבד, שגרמו לו לחזור לשנות הלימודים שלו באוניברסיטת תל אביב בחוג לספרות -

מהו היסוד היצירתי בכתיבה שלך?

מהו המניע ליצירה שלך?

היסוד הוא - כיסוד בבניין, היסודות שלי הנם מעורערים לא יציבים קרועים ריקים ועליהם נשענת היצירה שלי.

המניע – איחוי ומילוי.

התשובות הקצרות והחדות שלו היממו אותי לרגע ואז החל שטף הדיבור ממלא את השקט והחלל הריק.

אני חשבתי - על אפלטון ומוטיב הרצון לאחדות שבמשל נוסף של אפלטון 'המשתה'.

נולדתי עם ליקוי שמיעה, גונן מספר - בגיל 3 וחצי התחלתי לקרוא בעידודה של חברת קיבוץ שהתעקשה ללמד אותי קריאה.

חברת השווים הייתה מאוד מאתגרת, הליקוי היה למעשה מגבלה מקדמת ומאתגרת, שם התגלו ההקשבה והכתיבה שם החלה השמיעה – עם התאמת מכשיר השמיעה.

החרשות היא אין מוחלט, כשאני משתמש במכשיר השמיעה יש לי יכולת להבחין בניואנסים דקים נקישה על עץ או נקישה על פלסטיק.

אני חשבתי – על משל המערה של אפלטון, איך השקט והחושך במערה עוטפים את החוויה של מי שאינו שומע.

מהליקוי לגילוי

גונן מגלה לי שהוא משתמש בתחבולת החרשות, כותב כאילו הוא אדם חרש, יש מילוי של ה'אין' על ידי מלאות חושית וחושנית יש עודפות של תיאורים כשאני מתאר דבר מה הוא מתחיל להיות שייך לי, ואז הגוף שלי חזק.

זו פואטיקה הנכתבת על פי החושים שמתמסרת לחושים, דיוק של פרטים קטנים עד שהכותב הופך לדבר עצמו! המים של הים בסיפור הם שקט וההתעצמות הפיזית היא השחייה בהם היא גם התעוררות רוחנית שפועלת עם עוררות חושית – גונן מתאר זאת כשיא היצירתיות .

אני חושבת- הנה הוא מתאר עבורי את האור ביצירה שלו. 

החוויה של בין לבין

יש בי חוויה של גלות ונדידה אני לא בעולם החרשים ולא בעולם השומעים אני נמצא באמצע.

הפעלת הגוף היא ניסיון אינסופי שלי לאתגר את הגוף בעל המגבלה.

בת הים בסיפורו היא דמות באגדה, בועה של אהבה. אני מסמן לי טריטוריה בתוך האגדה וחי בתוכה.

כתיבה הוא אומר, זו הכאת שורשים מציאת טריטוריה לכותב!

אני חושבת - כתיבתו של גונן ללא שמיעה מתוך עולם של האור היא תחושה- רטט -זיק, ואולי זיקה למקום.

הוא יודע לתפוס את האור שמגיע מלמעלה למטה ומפליא לתאר זאת במילים, המילים הם הארץ שלו המולדת שלו.

על האור ונשגבות ביצירה - גונן בחר בצייר הנפלא אדוארד הופר – לייצג את פתח ספרו, הופר עושה שימוש מיוחד באור על מנת לייצג מתחמים, על מנת ליצור דרמה כבבימת תיאטרון – האור בציוריו הוא אלומת זרקור שחושפת, שמוציאה מהצל - מהחשיכה לאור. כפי שגונן עושה בכתיבה המטאפורית שלו החושים מאירים חוויה פנימית, משחק בין האור והצל בין החשוך והמואר.

פתאום אני נזכרת שאימא שלי חזרה מרומא לפני כמה שבועות והביאה לי גלויות של הצייר הופר אני מביאה את הגלויות ורואה שהאור והצל משחקים שם כמו הארוס והתנטוס!

אנחנו מסכמים ש - האור מקשר במהירות את השמיים והארץ את הנשגב והארצי, שהנשגב לא נתפס כיופי הפיזי אלא ברוח שבאדם כרעיון .

גונן אומר לי בסוף – תציצי בסיפור- 'סרט רע'... אני מציצה רוב הזמן צוחקת מההומור הנהדר ושולפת משם משפט לסיום -

"אם על השמיעה שלי אפשר להגיד שהיא רחוקה מלהיות טובה, אז לראות אני רואה, ועוד איך...."



בחזרה לדף הראשי
© כל הזכויות שמורות לשרון שמע עמר