סתיו עכשיו - התחדשות היצירה
על נשירה וצמיחה על עצב ושמחה
אומרים לנו שעצב ושמחה הם ניגודים אבל החיים מלמדים אותנו שלא תתכן
שמחה גדולה אם לא נחווה את העצב של הלב, נעבור
דרכו נכיר את העולמות הרכים שבלב דרך ההבנה שאנחנו לא לבד דרך נדיבות המבט באחר בידיעה שגם
באחר חולפת שלכת ופורחת פריחה. העצב הענוג בצבע השלכת הוא הבודהיצ'יטה - אהבה ללא תנאי לעצמנו
לכל שיקר בעולם לליבנו, אותו רגע בו אנו מבחינים בקווי המתאר של יפי הפרח של קרן
האור של שביל מתעקל, פסגה מושלגת ונשירת העלים הצבעונית - כל הדברים שהם ארעיות
חולפת בעולם אבל נגישים לנו וקרובים לנו ומעניקים לנו הרגשה שאנחנו חלק מן
המתרחש בעולם, על ידי גילוי היופי - שהופך באחת למנטרל השיפוטיות והביקורתיות המשיל מאתנו
את גלימת השופט של מבטנו -
גם לנו מותר להתעקל, לפרוח, לנשור להקרין אור - זו מראת החיים הפנימיים שלנו! זה היופי בפני עצמו והוא מסמל את עקרון אחדות הניגודים, ההרמוניה והשאיפה לשלם או הכוליות
שבתוכה אנו -כלולים! כשאנו חלק מן העולם, שמחה גדולה פורצת ומתפשטת לכל
עבר מתוך לב הגוף שלנו על שהננו חלק חי בעולם, חלק משתנה דינמי,חלק משמעותי שהיקום צריך לו!
והחשוב מכל - אנו לומדים שעצב הוא רגש חולף שנושר מאיתנו,מגופנו,מחשבתנו ומפנה מקום
לניצני השמחה הגדולה - הפריחה !
היסוד
היצירתי שלנו נובט בדיוק ברגעים אלו, מאפשר לנו ליצור מתוך נקודת מבט הרואה את
השכבות הרבות בחיים את הרבדים ואת אחדות הניגודים. מן הבודהיזם ניתן ללמוד על דרכו של הלוחם - הלוחם הופך כל חץ של כאב וקושי שהחיים משלחים בו
ל - פרח, למשמעות לסקרנות ולמידה פנימית.
בעשותו כך המציאות משתנה לטובת רצונו הבוגר הפנימי,היות אדם כלול בעולם, חושב
ומתחשב.
הארעיות מלמדת אותנו לא לאחוז ברעיון אחד אלא לדעת לשחררו להשירו בהתאם
לתנאי החיים משל היינו עץ השואף לצמוח בסנכרון עם עונות השנה עץ המשיר עליו, הארעיות
מלמדת הכנה לסיום ותום החיים אך
בעיקר היא מלמדת אותנו לקדש כל
רגע פשוט בחיים, לבחור לקדש את
החולין ! הארעיות מלמדת לחיות את החיים במלואם כאן ועכשיו!
הבנת הארעיות היא חלק מדרך הלוחם - הוא משכלל באימון מתמיד את יכולתו להגביר את השמחה על ידי שיוון הנפש שלו, ישוב דעתו, דרך סיגול ההתבוננות בכל
פרט בעולם, זו היא דרך המחייבת עצירה והמתנה בכדי להבחין ולהתבונן.
פיתוח מבט השמחה ותרגול בהוקרת התודה תוך התבוננות מתגלים כמהות האדם אשר פותחת את מיכל הקבלה שלו המביאה שפע אל חייו -כי - איזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ (תהלים קכח, ב)
והשמח הוא שעושה עבודה פנימה בראיית היופי שבחיים.
הסתיו הוא הזדמנות טובה לסגור מעגל ולפתוח חדש, הגברת השמחה בשמחת למידת כל
תורה. בסוכות אנו יושבים בסוכה כסמל לארעיות החיים וחוגגים בשמחה ובשירת הפיוטים. אחת מגירסאות הפיוט 'שישו ושימחו' עושה שימוש במילה שמח באנלוגיה לצומח בהחלפת האות 'צ' באות 'ש' ומדמה למידת תורה לצמיחת העץ, ואיזו שימחה מתעוררת בנו כאשר אנו יכולים לקבל השראה מהטבע בפשטות מהצמיחה ומהקמילה מהתהליך החוזר חלילה שוב
ושוב, וכך ביסוד היצירתי אנו מגלים שעם רעיון הארעיות נולד רעיון ההתחדשות!
ולסיום - משפטו החשוב של הלוחם הוא - 'השאר תמיד בתודעה שמחה!'