אדריכל של מילים ומצביא דגול של אומנות

אדריכל של מילים ומצביא  דגול של אומנות

על הרב תחומיות של היוצרים והחוקרים הקדומים ומה הקשר בין כל תחומי הידע?

את החשיבה הרב-תחומית מלווים כותבים והוגים שונים ביקור בספרייה הפך לגילוי מעניין ומרתק -

האדריכלים והמהנדסים ,אנשי הצבא וההיסטוריונים של ימי קדם עסקו בחקר- הרב תחומיות והאמנות!!!

השפעת התפיסה הקלאסית של 'אחדותיות העולם' ניכרת בכתביהם-

אדריכל של מילים– ויטרוביוס אדריכל ומהנדס (צבאי ואזרחי) רומי, בתקופה קדומה הקלאסית בה בנו מקדשים ובתי ציבור ברומא רשם ויטרוביוס מסה פיוטית בפרקי החיבור שלו הוא רושם את העקרונות היפים וההרמוניים של בסיס הידע שהוא יצר. הוא מדגים איך יצירה היא מבנה אחדותי של המוני פרטים עם גורם משותף ובונה כבנאי מיומן, אבן אחר אבן בכתיבתו מעין בסיס 'אדריכלי רעיוני' למבנים שהנדס דרך התורה שלו – האדריכל לפיו צריך להיות מיומן- בעל ידע בהנדסה ושירטוט ובנוסף עליו לדעת מוסיקה, היסטוריה, עליו להיות שותף לדיון הפילוסופיה 'בטבע הדברים', מבין באסטרונומיה, ברפואה, בגיאומטריה.

ומה אומר ויטרוביוס על האמנות?

האמן המושלם– "עליו להיות בעת ובעונה אחת בעל כישרון טבעי ובעל נכונות ללמוד, משום שכישרון ללא לימוד, או לימוד ללא כישרון, לא יעשוהו אמן מושלם".(על אודות אדריכלות ויטרוביוס).

יצירה ותורה יחדיו- כל אומנות מורכבת משניים אלו. 

הנה הסבר מעניין של ויטרוביוס - אם עליך לעטר מקדש באמצעות סיפור, עליך לדעת את ההיסטוריה של הסיפור בכדי לדייק או להביע את דעתך בעזרת העיצוב המיוחד. בעיצוב אפשר להעביר ידע ורעיונות – כמו למשל עיצוב הפסל ואורך השמלה שמספר סיפור - זה הוא סמל למעמד האישה בעקבות כיבוש העיר וכאות ללקיחתה בשבי – לא עוד שמלות ארוכות ומכובדות המעידות על מעמדן הגבוה, אלא שמלות קצרות...

רב תחומיות בין אומניות ותחומי ידע שונים - עוד הוא מניח שיש משותף בין התחומים – ראו למשל רופאים וכותבי שירה ששניהם עוסקים ב- דופק החיים – בקצב הפעימות. וידע בתחום ההרמוניה שהיא גם במוסיקה וגם באסטרונומיה כגון ימי השיוויון ומסלולי הכוכבים בשמים.

וכך ממשיך ויטרוביוס על המוסיקה שתורמת לאקוסטיקה, על הרפואה שתורמת לבנייה נכונה של כיווני אוויר וניקוזי המים, על נקודות המפגש בין בתי אנשים שלא יעוררו מחלוקות,   לשם כך גם ידע בלשון דרוש באופן בסיסי !

אופן הלמידה – באשר ל- איך לומדים ? הוא מניח עקרונות של שיתוף בין התחומים והצורך ללמוד וללמד כך – " יתכן כי בעיניהם של הבלתי מנוסים יהיה הדבר לפלא שהטבע האנושי אכן יכול לתפוס ולזכור מספר כה רב של תחומי לימוד. אך ההבחנה כי לכל תחומי הלימוד מכנה משותף אחד והם קשורים זה לזה, תוביל למסקנה כי דבר זה אכן בר השגה, חינוך כללי יוצר גוף אחד המורכב מהאיברים האלה, לכן כל מי שמגיל רך מתחנכים בתחומי לימוד שונים, מבחינים בסימנים זהים בכל האומנויות, וביחסים הדדים בין תחומי הלימוד, וכך בידיהם להבין – הכול."

בתקופת הרנסנס, כאשר אמנים ורבי אשכולות כליאונרדו דה ווינצ'י חוזרים אל העקרונות הקלאסיים – ליאונרדו דה ווינצ'י רושם רישום – בהשראת כתביו של ויטרוביוס – רישום 'האדם הויטרובי' , המשקף את עקרונות החשיבה הרב תחומית – כאשר האדם במרכז – והכול לפי מידותיו. מידות גופו הפיזי.

הרישום מייצג את העקרונות האוניברסליים של מידת היופי – דרך אנטומיית הגוף של האדם. צורה זו של אדם הנמצא בין מרובע לעיגול מערבבת את התחומים – מתמטיקה, הנדסה, ביולוגיה, גיאומטריה, שירטוט, כאשר אופן החקירה הוא מן הפנים לחוץ ומן החוץ פנימה – ביטוי ליחסים בקוסמוס : בין אברי גוף באדם ,בין האדם למבנים ארכיטקטוניים בין האדם לטבע ובין הגופים השמימיים בחלל. יש הקוראים ליחסים הללו חתך הזהב וגם הפרופורציה האלוהית.

 מצביא דגול של אמנות -כחצי מאה אחרי ויטרוביוס צומח מנהיג צבאי וכותב חדש – זה הוא פליניוס הזקן , איש צבא ומפקד צי רומי שערך מסעות בעולם, כל חייו כתב חיבורים רבים חלקם היסטוריים על מסעותיו חלקם עיוניים שהבולט בינם מסה מקיפה – 'נטוראליס היסטוריה' או חקר הטבע – על תולדות הטבע שהיווה מעין איסוף של מאות כותבים, ועשרות אלפי פתקים, פליניוס מציב את האמנות בצמרת העץ, כאשר העץ הוא כל המדעים תחתיו. דרך תיאור חומרי הקרקע והמתכות הוא מגיע ליצירת הפסל, אדמה צבעונית היא למעשה צבעי הציור. פסלי השיש הנם האבן הנחצבת מן ההר.

גם הוא אוחז בפילוסופיה הקלאסית היוונית של אחדותיות היקום.

על מה כותב פליניוס?

על הצבעים של הציירים הקדומים "...לא ניתן שלא להתפעל מימים קדומים. רק באמצעות ארבעה צבעים : באמצעות הלבן של עפר מלוס, הצהוב של האוכרה האטית, האדום של עפר סינופה של פונטוס והשחור ארטמנטום – יצרו הציירים המפורסמים ביותר- אאטיון, מלנתיוס וניקומכוס , את יצירותיהם בנות האל-מוות, כאשר כל יצירה שלהם נמכרה בעבור אוצרותיה של עיר שלמה."

על תולדות הציור – מציין פליניוס כי - ראשית הציור בקווים התחיל במצריים על ידי פילוקלס, וקדמה לה טכניקת הציור שהחלה ממעקב אחר הצל של האדם ותיאורו ,ובקורינתוס – אקפנטוס, החל מצייר בצבע מאבקת החרס.

על קווי המתאר בציור- "שכן על קווי המתאר להמשיך סביב עצמו ולהסתיים באופן שיעורר ציפייה לדברים אחרים. ויראה גם את מה שמצוי ומסתתר מאחוריו."

פליניוס עורך רשימה ארוכה על סוגי מתכות ואבני החן שבעולם, מראה את הטוב והרע שבהם וכיצד הם משקפים את החיים באומנות בפסלים בתכשיטים ובערך הרב שהאדם נותן להם ונלחם עבורם.

על הברזל – הוא המכשיר הטוב והרע ביותר – חלקו ככלים בעבודת החקלאות וחלקו בהרג בסכינים ובכדורי ברזל במלחמות, ובה בעת הופך הברזל לפסלים המעורבבים בנחושת כאומנות יפהפייה!

הנחושת  למשל - חשובה מהכסף ומעט פחות מן הזהב, היא טובה להשגת תרכובת וממנה יוצקים מטבעות ויוצרים פסלים. 

ולסיום על אוצר ויפי הטבע –

מה הכי חשוב לו לאדם?

בים – פנינים ,על פני האדמה – אבני הבדולח, ובתוך האדמה - היהלום . והזהב?

"אל לנו שלא להזכיר כי זהב, שכל בני המוות מתאווים לו כמטורפים, מגיע בקושי למקום העשירי בסולם הערכים, ואילו הכסף, שבאמצעותו רוכשים זהב, בקושי למקום העשרים".

והוא חותם כך את חיבורו - "היי שלום, הטבע, אם כל הדברים, והטי לי חסדך, כי אני לבדי מכל קוויטירים, היללתי את מופעייך."

 

שיר שלי בעקבות קריאת פליניוס 

לחצוב מההר

 לחצוב מההר

את חיינו 

מהו הנכון?

לבנות את חומות העיר ומשכנות השאנן שלנו

בעוד הטבע לא לזאת נתכוון,

בשרשראות הרים הוא כיוון

לעצירת השיטפונות,

כך הטבע יצר לעצמו,

מחזיק את החזק שבאדמה,

מפני החלק הפראי שבה,

 לנו הוא כיוון את אבני הבדולח הפנינים והחן.

ואנו החוצבים לגחמתנו,

שוכחים את ההרים  בעולם ,כפי - היותם,

מתפלאים על פסגת השלג האלפי,

מרסקים אותו לחתיכות זו אחר זו

לסוגי השיש בארמונותינו רק בשביל - יופי.

 

מסלקים אט אט גבולותינו - ההרים,

רק בכדי להתענג  על גווני האבנים, 

 באדני חלונות, במרחצאות, 

ואין חוק האוסר להשיט את השיש של ההרים

בים ובשיטפונות

מארץ לארץ

וכך הזהב

וכך השנהב

וכך היהלום

וכך אבני החן למכביר

ומה הותרנו לאלים?

ומה הותרנו לבאים אחרינו?

דברי מוסר ושאלה.