כתיבה ותנועת הגוף- פירוק
מחסומי כתיבה
עד כמה חשוב לנו לכתוב כחלק
מהחיים? איך תנועת הגוף עוזרת לנו לכתוב?
תזוזה ותשומת הלב - סופרים רבים מוצאים את עצמם נעים ממקום
למקום בעת הכתיבה, יתכן שתחילת הכתיבה תתרחש ליד השולחן בחדר העבודה וכאשר קול ישמע מן החלון הוא ימשוך את תשומת לב הכותב וזה ינוע עם הדפים והעט, יפנה מבט אל החלון, או אז יאותת לו המראה
המרהיב של זוג ציפורי יונק הדבש המרחף מענף שיח ההיביסקוס אל ענפי עץ הזית בחפשו אחר הצוף וישמיע מעין צליל זה של הציוץ!
הכתיבה דורשת כותב עם תשומת לב המופנית למתרחש, תשומת לב
שמתפרשת והופכת לבעלת משמעות בצלילים בריחות
במראות במגע המתרגמת לאותיות ולמילים.
כתיבה היא זרימת אנרגיה (תנועה) מצלילי
הטבע אל הדף. כל פעם שסופרים כותבים נדמה שהם לומדים שפה חדשה, לומדים דבר
מה חדש על השפה על אותיות על החיבור בינן. כפי שלנא כותבת קוראת ומלמדת את השפה – דרך המילים
הריקוד והציור. היא מלמדת בסיפור 'ארץ האושר' שהתנועה בדרך היא ראשית הלמידה!
ואצלי - כתיבה היא שיטוט
והליכה במסלול של חיים, תשומת הלב והעברת ההתנסות דרך חושי וליבי אל הדף - בעוד עיני קולטות האוזניים קשובות היד רושמת על פני הדף. חוויה העוברת בגוף - זו היא הכתיבה, אלה ידי המעבירות לדף מקצב של רישום האותיות, את הנצפה, כל נוף הניבט אלי
ובמיוחד בהליכה בדרך, כל צליל הנשמע יכול להיכתב. כתיבה היא התנסות, והאומץ לרשום את ההתנסות. אני הולכת בדרך קדימה אני
כותבת במרחב ונעה מנקודה לנקודה, כשההליכה מניעה את מחשבתי. זו היא חווית השיטוט, התרשמות חושית בראיה ובהקשבה!
החשיבה הרב תחומית ממקדת את התהליך היצירתי בחוויה ובהתנסות,
כך גם ההוראה בשיטת וולדורף והאנתרופוסופיה
- שהינה ידע האדם בגופו.
החשוב ביותר הוא שאנו דיירים בעולם, שלא נחוש פירוד וניכור, שנעז
לטייל וללכת במסלולי החיים לאסוף בתשומת ליבנו ובחושינו חוויות ותוך כך שאנו ערים יתחוללו הכתיבה והיצירה. כך מוסר
המחסום המפריד ביננו לבין העולם כי הכתיבה
היצירתית היא פעולה של אחדות עם העולם, התרשמות
ורישום באותיות ובסימנים. בהסכמה להיות חלק מהעולם הסופר מפרק את המחסומים של
הכתיבה.
רוח סובבת בארצך
אני רוח סובבת בארצך
עמקים, הרים,
דרכים צדדיות,
ביישובי מילותיך,
בשרשי אדמותיך,
בסערות שבצמרות,
המולות ומהומות קולות ציפורים
יסובו עם רוחי
אל שקט של היותך במעיינות.
מן הראש לטבור העולם
בגני הפירות הצבעוניים,
בכרמי העסיס,
בשעת יקיצה,
מאדמת ארצך יעלו
שדות ארוכי תלמים.
כנפי ירחפו חליפות
פעם בעליה ופעם בירידה.
בערוץ נעלם תבוא נשיפתי
רוחות חום וקור
וארצך תעור.