יום העצמאות של משוררים ומטיילים בארצנו - ללכת בשביל של הלב.

יום העצמאות של– משוררים ומטיילים בארצנו -

ללכת בשביל של הלב.

כמו המטייל בשבילי הארץ המכיר כל אבן בהר או ערוץ נחל, המכיר אנשי הר או אנשי עמק.

כך המשוררים נעים בנתיבי הרוח בימי המועד החג והעצב, נעים בין מעיינות של מילים והרים של כתובים.

שניהם המטייל והמשורר מסמנים את השביל אל הלב. איך הם עושים זאת? בהתבוננות ישירה אל המקורות, ריחוף מעל התהומות ומבט נישא אל הפסגות.

מקורות הכל – מעיין זורם שבתוכו מים- ומילים. תהומות שבעצב הנפש, פסגות שבשמחת העשייה.

שניהם לוחמים למען העצמאות, בדרכם חולמים ולוחמים באומץ כי אין אחת היא הדרך ואין סוג אחד באוכלוסין שלנו המאכלס את הארץ שהוא האחד. מיד בתחילת דרכם מבחינים בגוונים שונים בצורות שונות בטעמים שונים, הבונים מכלול לתפארת כי כולנו הארץ הזאת.

ומהי עצמאות? למשוררים זה הקול. הקול שמצייר דיוקן. הקול שמקורו מהרוח הנכתב עבור יושבי הארץ. למטיילים זו אהבה לארץ לאבן לעץ לחול לאוויר הממלא את המרחב ועננים וציפורים במעופן. למשוררים זו אהבה לשיר השירים ולסיפורים ומשלים קדומים.

עצמאות זו היא עצמנו, שמכיר את כל הגוונים, עצמי כזה שיכול לשוחח עם הזולת, עצמי שראשית מכיר את תוכו.

למשוררים יש את מעין המילים, וכפי שביאליק ואחד העם, התעקשו בקולם לבנות 'בית רוחני' ליהודים בארץ ישראל, ובכך שביאליק המשורר עסק במלאכת התרגום של ספרי לימוד משפות זרות לעברית ובכך שלחם על השפה העיברית בחיי החברה של אז, בכינוס מתמיד של סיפורי חכמנו ז"ל ושירות משוררי ספרד הבטיח לנו שרשרת מסירה של תרבותנו היהודית אשר מלאה ביפי המילים וזוהרה קסם בליבנו. כפי מעשיו של ביאליק – אנו המשוררים בדרכנו מוסרים לכם.

איך מוסרים עצמאות וייחודיות? בארץ שרועשת בקולות רבים איך הופכים קקפוניה לפוליפוניה, איך הופכים לסובלניים כלפי הזולת – זו היא הרב קוליות שמסמנת את השביל אל הלב.

לשירה יש תפקיד בחיינו בכוחה לגשר על פני תרבויות שונות, לייצג רב קוליות, להעביר את החשוב ביותר ואת תמצית חיינו מפה לאוזן מלב אל לב, היא נושאת בתוכה מסר אוניברסלי, אפילו אם נדמה לנו שיש בה דבר מה מרתיע היא מהדהדת את נכסי העבר, היא מתייחסת לנכסי ההווה ומחדשת ומתחדשת בכך שהיא אוספת אל מרכבתה את כולם! כי שירה מתייחסת לכל אדם באשר הוא אדם וכולם שווים בפניה.

ועתה – שיר שכתבתי לילדי ארץ ישראל ליום העצמאות, כתיבה לילדים היא מאתגרת ומענגת כאחת. בכתיבה זו יש יחוד של מצלול ושל ציוריות מוחשית מעולם הילדים וכן יסוד סיפורי חזק.

בשירה כזו מציץ העולם של המבוגרים בהדהוד קטן בכדי לבנות בתוך תוכם של הילדים את הקשר להמשך. נאמרת האמת אך היא מקושטת ומולבשת בסיפור הצבעים.


כחול ולבן בארצי


לקחתי צבעים בעצמי

כחול

ולבן.

משכתי מכחול מתכלת שמיים,

משכתי מכחול מגלים של מים.

בשיער המכחול

ציירתי לי ארץ –

היו בה בתים, הרים, עמקים, כבישים ושדות.

עצים וחיות.

כולם היו בצבע כחול.

היה לי נדמה שיש בה הכול,

מטה ועל

אבל,

שמעתי בארץ שלי קול רעש גדול

שבכלל לא צויר במכחול!

בארץ שלי מרוב מהומה התחיל הכחול

להחריב חורבן והרס...

נעצבתי בלב החסר ופיללתי לשיר ערש

אז שקט זך הופיע חרש –

מלמולי אנשים בחגים ותפילות בלבן,

משכתי במכחול פסים בהירים מענן,

משכתי במכחול רוך מקצף נחל ומעיין,

תפסתי במכחולי קול צלול ושקוף מהרוח,

אט אט הופיעו ציפורים לבנות נוצה

ששרו שירים לאנשים ונתנו בפיוס עצה

ומאז שקט ציורי

כחול ולבן בארצי.


בחזרה לדף הראשי
© כל הזכויות שמורות לשרון שמע עמר