ציור

כשאנו מתבוננים בציור המבט שלנו מרותק לצבע, לצורה, למרקם, למיקום במרחב ולנושא הציור או הערפול שלו. אנו חווים חוויה פיזית של הנאה אסתטית או לעיתים רצון עז לפענח.

משחר ההיסטוריה יצרו בני האדם בחומר ובצבע. כיום היחס שלנו לאמנות מושפע מהתפיסה הקלאסית, שבה אפלטון התייחס לאמנות כחיקוי למציאות נשגבת (כאשליה) וכגישת ממשיכו, אריסטו שיחס לאמנות חשיבות בחיי היומיום והציג את החיקוי כצורך קיומי.

רבים ציירו ופיסלו דמויות מיתולוגיות וכן אפיזודות מטקסטים מקודשים, למעשה כל תולדות האמנות הנה היסטוריה של דיאלוג בין יצירות אמנות לבין טקסטים. האמן היה  נחשב כ -'רב-אשכולות' (איש שיש בו הכול), משום שהוא היה רב-תחומי, הכותב, מצייר, מפסל, בונה, חוקר ועוד.  אני קוראת לתהליך הזה - הטענה ברעיון.

מטען בציור -המצייר טוען את היצירה במחשבה, תחושה, רוח ורגש, ובבואו לבחור צבע, צורה ומיקום במרחב הוא פותח מחדש דיאלוג עם היצירתיות שבו שהיא 'אוצר-הכוחות' שבתוכו. ואז למעשה מתרחש מפגש בין הרעיונות האוניברסליים לחוויה הפנימית. זו היא הייחודיות  שבה ניחן כל יוצר ויוצר.

חקירה וריפוי בציור - לפעולת הציור והרישום יש אפקט מעדן ומחזק גם יחד, באמצעות המגע עם הצבע והיכולת לתת לתחושות ולרעיונות צורה אנו מעניקים לחוויה שלנו מקום ובו בזמן היצירה מטעינה אותנו בכוח משום שאנו חווים חוויה של יכולת ומשמעות. בחוויית פעולת הציור ניתן לחוות תהליכי בניה ופירוק, חקר וניסוי, מגע פיזי בחומר ויצירת רעיון רוחני שהופך לנראה. משחקיות זו מאפשרת לנו לשכלל את היכולות שלנו, זו ארץ שמותר בה הכול!

כאשר אני מציירת או רושמת רישום, אני מגלה את 'אוצר-הכוחות' שלי, הציור הופך למקור היצירתיות כאשר אני בדיאלוג עם הטקסטים שאני כותבת. את האוצר הזה ניתן לגלות גם בתהליך ההתמקדות שאני מציעה כדרך לליווי יוצרים.