כתיבת מסה/ essai

 

מסה היא סגנון כתיבה ייחודי שדן בנושאי רוח וחברה אך לא רק, בשונה מכתיבה אקדמאית מדעית או סיפורית, היא משלבת בין הסיפורי והאקדמי, יש במסה שלי נקודת מבט אישית המבטאת את מחשבותיי ותחושותיי.

המלה מסה נגזרת מן המלה - לנסות במובן של חוויה וניסיון יש בה את הקריאה ל'שיטוט' ואיסוף מידע, קריאה לחיבור של החוויות וניסוי חשיבתי ותחושתי דרך הכתיבה, המילים מופיעות במובנן אך גם במשמעיות חדשות בהקשרים חדשים ומפתיעים.

למרות זאת זו אינה כתיבה בדיונית בה אני ממציאה – אלא כתיבה על חוויות או נושא ורעיון שברצוני לבדוק דרך השפה, כיצד הלשון מתארת את המציאות ומייצגת את האמת?.

המסה שלי נכתבת בהשראה ובדיאלוג עם כותבים שונים , אני מתייחסת לרעיונות או לדרכי הופעת הרעיון בטקסט, בבלוג שלי ציירת המילים ביומן האמן אני מעלה רשימות שחלקן מסה, בהן אני כותבת על נושא או רעיון ומפתחת אותו בהקשר ליצירתיות. הדיאלוג הזה הוא רב תחומיות בפעולה ומטרתו להעשיר את הקריאה, באלוזיות (הרמזים) אל עבר טקסטים שבעבר ובהווה. זה הוא שיח בין דעות.

עיצוב המסה נעשה בכלים הפואטים המוכרים, היא מצטיינת בהבלטת הקול הייחודי שלי וצורתה המיוחדת חשובה לא פחות מהתוכן שהיא נושאת! יש למסה כושר שכנוע בעיקר משום שיש לקורא תשוקה לפענח את הדבר העומד מאחוריה, בעוד שהכתיבה הזו מושכת להבין פעמים רבות היא יוצרת ערפול ומכסה, גם תחושת הערפול הזו מושכת את הקורא כהנאה אסתטית של מפגש עם המסתורי. תנועה זו שבין כיסוי לגילוי – עומדת בבסיס מסה מופלאה של ח.נ.ביאליק 'גילוי וכיסוי בלשון' .

כותב מסות שמשפיע על כתיבתי רבות הוא – ביאליק, המשלב בכתיבתו משלבי שפה מתקופות שונות, ורומז לטקסטים מוקדמים, אופן כתיבה זה מעשיר את השפה ואת הידיעות, ואת הדיון שבין הדעות. בקריאת המסות שלו אני חשה כפותרת תשבץ בתהליך המפיק הנאה מגילוי האלוזיות (הרמזים ).



דוגמא למסה:

בארץ אהבת- השקד

בין חקלאים למשוררים

עיקר עבודתו של חקלאי היא מבט בטבע. מתפלא הוא על היות הרגבים על הפיכתם

לאם מצמיחה, שולח מבטו אל עונות מתחלפות, בוא גשמים ועת עננים. כיום עובר

שמש מקיצה שמש נרדמת על פני שדהו מביט ברמז מערבולות עלים,

וכך גם ה מ ש ו ר ר י ם.

לא. כי אין אי-סדר בעולמו, סדור העולם כמערבולות העלים, רוחפים ברוחות טובות,

אלו שבורים ואלו רעננים שלמים ירוקים, מחול מסתובבים הלוך ושוב בתנועה מתמדת קדימה ואחור מעלה ומטה כתנועת החי עד שנעצרים,

בשכחת הרוח נחים זה על גבי זה, אלה לצד אלה שבורים ושלמים – יחדיו .

באחדות שרויים .

וכך גם המשוררים. אותיות ומילים באות במערבולות סובבות ישנות וחדשות רעננות ודהויות הלוך ושוב נעות במעגלי חיים, מביט המשורר בהלכותיהן בעולם, כטבע העלים המחליפים צבעים, סובבים כעונה מחליפה עונה, היותם עלווה היותם רכים או עציים השתנותם לשלכת, אותיות מלשונות שבעולם, מצטרפות צירופין, מתחברות חיבורין למילים ופשר – מסתדרות זו על יד זו, אלו על גבי אלו בטורים בציר הברירה והצירוף הבורר את קול וצורת הרעד התשוקות העצב השמחות, המוזיקליות של הטבע !

עיקר מלאכתו של משורר היות חקלאי, מתפלא על יפי העולם, אל אף ידיעתו את המלאכה, שוהה הוא רגע ורגע מביט על הסתובבות הדברים שמא יגלה דבר מה חדש, קומפוזיציה של הטבע וריאציה חדשה, השתקפות האור המשנה - רז המסתורין שנגלה.

משוררים כחקלאים מביטים בזריחה בשקיעה בחלוף עונתו של יום, ממלמלים תפילה, מגלגלים בשפה-שקטה רצון ליום הבא למוסיקליות חדשה אומרים הם :" שמש וחדש , שמש וחדש ", אל אף ידיעתם שהכול סדור מחכים הם לרגע הפליאה החדש להיפתחות הלב התלהבות כפי פריחת הניצנים כפי שציץ עולה לפני הפרי.

היות כל הדברים יחדיו כסיבוב העץ בטבע- שתילה, זריעה עליה מעלה מן האדמה עליית העלים הנצת הניצנים פריחה, קמילה, ציץ הפרי עסיס וטעם מתוק של 'ידיעה שקטה'.

חורף עקבותיו מותיר אחרי מטר כבד, הבוץ הצץ גומה גומה באדמה, ט"ו בשבט מועד וחג העץ! חג היות האדם בטבע. חיזור הצמחים – פריחת הכלניות סמוקות לחיי האדמה, הפגנת רכות ומשיכת הלב, שקד שוקד וזריז לפרוח ראשון בכל עצי הארץ .

ולבסוף מהי אותה מלאכת חקלאים – אסוף הפרי, הפרד הקליפה מליבת השקד, טעמו הרענן המתפצח ברכת האדמה.

ומלאכת המשורר, אסוף אותיות ומילים הסובבות בנשיבת הרוח, מעגלים מעגלים מספרי אבות ואימהות עולמי- ארצנו, בשפתנו ובשפת השכנים, שפת מערב ושפת מזרח כנוס יחדיו עירובן, כיווצן, החסרתן, בחירתן, הברקת זוהרן, פריחתן בטור השיר היא פריחת השקד בשורת המטע באורכי הענף, אחר כך בקריאתן של המילים- הפרי, וקילופו רגע השקט בלא מילים, טעמן הבנתן.

כך חקלאי ומשורר בארצנו בוראים עולם, שותלים בנפשנו 'ידיעה שקטה' בדיבור משוכלל, בזיעת אפם בנפש חפצה לדבר הסובב וחי בעולם הבא מאי-שם לאי-כאן.

מאדמה אחת שקטה

אל פריחה ופרי לחיקנו חיק הטבע!

הרי זה נס להתחבר לטבע לאינסוף שבעולם דרך טעמו של פרי דרך טעמן של מילים,

לימוד מבט בטבע- מלמד אותנו לצמוח, להשיל מיותר לפרוח לעלות ציץ ופרי מעשים ויצירה לזרז את פרי יצירתנו דרך מילים – זה עניינינו - חיי משמעות, לדעת את מה שמעבר לפריחה לעסיס הפרי, אך לא זריזות יתרה אלא, מתונה, שבתוכה הבנה להבין בשלבים צמיחת הגבעול מן האדמה,  לדעת מרכיביו, כי מה לצמיחה זו ולנו - לשקוד, כצמיחת השקד, לקרוא בספרים, ולהביט בצמיחה להקיש מזה על זה.

שקולה בעיני ספרותינו לקרקע פורה, בתוכה טמונים זרעי ידיעה, תילי תילים של מילים, הררי אמירות וגבעות של שתיקות, זה מפרש וזה דורש זה מפשט וזה בסודות .

האם הסבתם לבכם לשברי המשפטים, למילים לציורי המילים המתארחים בטקסטים בני ימינו, אפילו כאן בקופסאות המחשב ובכלי הדיבור הניידים, למראית עין נראה שיש לנו שפה חדשה לחלוטין, אך בתוך תוכה נושאת היא את זרעי המילים מימים קדומים, בם השיחו כדרך של טבע, בטבע.

וכעין סיום מצויץ,  הרי לנו אות החודש צ –שהיא צורתה – כענף שציץ הפרי כבר עולה בו !

צאו לטבע בארץ אהבת השקד ולמדו ידיעה שקטה.

_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _

 

אני מזמינה אתכם לקרוא מהמסות שלי , ולהתנסות בכתיבה שכזו בשילוב עם תהליך של התמקדות במטרה להעצים את הקול העצמאי וייחודי שלכם!