פרוזה

האם אפשר לתאר הכול במילים? ההיסטוריה של הכתיבה החלה דרך פולחני שירה וריקוד של סיפורי המיתוס, שהפכו בימי התקופה הקלאסית למחזות. מהסיפורים שבעל - פה שעברו אל הכתב והפכו לסיפורים קצרים וארוכים.

בספר פואטיקה של אריסטו, נכתבים היסודות הראשונים המתארים את מרקם הפרוזה, והיצירה הספרותית – החיקוי של המציאות, העלילה, המרחב שמתואר והזמן שמתואר. כאשר אריסטו מדבר על הקתרזיס - הוא מתכוון ליכולת שלנו לעבור שינוי פנימי תוך כדי דיבור/ כתיבה – זו היא היוודעות אל הפנים שלנו - דרך החיקוי של המציאות והבנת המטאפורה.

בעת כתיבתי אני משיגה חיקוי של המציאות באמצעות מצלולים, תיאורים בדרך של מטאפורה ודימויים המסבירים עולם אחד דרך עולם אחר, באמצעות ציור במילים למשל - מטאפורת בקיעת הזרע מן האדמה – כביטוי 'יציאה לאור'.

פרוזה כוללת בתוכה סיפורת בדיונית, מחזות, מסות, מאמרים וגם כתיבה אישית העוסקת בחוויות. במשך שנים היא הייתה תחת כללים נוקשים, כפופה לחוקי הלשון והדיבור, אך הפרוזה העכשווית הנה שונה – היא נוטה לפרוע בכללים הידועים במטרה להציג את המציאות המרובדת ולהשיג את האמת והיא עדיין מתייחסת למיתוס.

כתיבת הפרוזה היא מעשה יצירתי המשלב אלתור וכן ידיעת הכללים, אנחנו כותבים את היומיום שלנו, כל דבר פעוט נחשב כמיתוס, כסיפור קטן, אנחנו אוספים פרטים קטנים לכדי משמעות, לכדי סיפור המסביר וחושף מניעים. כדברי בארת' המומחה ללשון ולמשמעות.

הכתיבה שלי דומה מאוד לכתיבת 'משוטט', בודלייר כתב תוך כדי שיטוט בעיר, אני כותבת יומן, ולעיתים בפתקים: חוויות / התרשמויות / תגובות/ זיכרונות ותובנות, ובהמשך מעצבת את הטקסט הזה לתוך תבניות של כתיבה שונות, בערבוב של כמה ז'אנרים שאני מכירה ואוהבת כגון אגדות חז"ל, פרגמנטים קטנים, מסות ארוכות, שירה ועוד. אני כותבת במעשה של פירוק ובנייה, הוספה, וגיוון ( כבציור ) אני מטמיעה הדהודים מהטקסטים שבתשתית הידיעה שלי. זה מעשיר את הכתיבה, ויוצר דיאלוג בין יוצרים, שהוא רב- תחומיות בפעולה. כל כתיבה היא גם קריאה ולכן ככותבת אני פונה אל קוראים, לעיתים באופן גלוי ולעיתים בערפול, כאשר שני מצבים אלו יוצרים משיכה עזה לפענוח הטקסט! וכך אני גם מתייחסת ליצירה כציור – תמיד יהיו חלק גלוי וחלק מעורפל הקוראים לפענוח!

חישבו על כתיבה כהפקת דבש, תחילה הייתה האדמה שבתוכה נטמן זרע שפרץ דרכו אל השמש, שצמח והעלה עלים והנץ ניצנים שבשיאם פרחו, הדבורה העמלה כדרכה אספה את הצוף למעבדת הכוורת לייצר את מתיקות הדבש. אנחנו הכותבים נמצאים בכל רגע מהיות האדמה, הזרע, הרעיון והחוויה, דרך הפקת המילים, עריכתן ומציאת המשמעות שהיא - מתיקות הדבש, עד שהמילים מבטאות אותנו כרצוננו.