כל מה שנאמר על שירה לא יוכל לתאר את גופה היפה במלואו ! אנו מביטים בה בפליאה, שואלים איך היא נוצרה? איך היא מתמסרת לליבנו טור אחר טור מילה אחר מילה? ומי אמר ומי קבע את יופייה?עדיין אנו מתפלאים בעת קריאה על כוחה, להרעיד מיתר רדום שבתוכנו!
יש המתארים את אחותה, הפרוזה בדימוי הבא - צמיחת הזרע מתוך האדמה, רעיון קטן הטמון בקרקע המחשבה המשיל את
קליפותיו אט אט ושולח נבט רענן הפורץ הלאה ולמעלה את קרום האדמה אל האור... אבל כתיבת שירה היא דווקא גילוי פיתאומי, מהיר,היא הקשבה לצלילי הטבע לתנועה חרישית, הגילוי שהרחש נמצא יום יום במקום שלא ידענו. שירה היא הליכה סוערת אל תוך הלא הידוע שבתוכנו המלווה בנשימה קצובה של ריתמוס, שביב של זיכרון נושא דבר מה, שירה שונה ומבולבלת מאחותה הפרוזה. שירה היא מקום דחוס של מילים, מילה מילה ורעותה דוברות את שפת הרגש - שמחה,כמיהה,געגוע,עצב,להבת הגוף! כתיבת שירה היא דחיפות לומר - עכשיו! את הגילוי.
אפילו שלמילים יש כוח
יוצר המתאר ומסביר, אפילו שהצטרפותן זו אל זו בטורים מציירת תמונת עולם - שירה מותירה שובל של שאלות מגלה ומכסה!
שירה היא לב הכתיבה היוצרת - במעט היא מעמידה עולם שלם - בצליל, במקצב ,בצורתה המיוחדת, בצירופים המפתיעים תוך לחץ החיים היא פורטת על מיתר של זיכרון ,שירה פונה אל הגוף! היא לשון הרגש ובכוחה לחלץ אוצר טמון פנימה, בכוחה להיות זיכוך והחלמה.
אנו קוראים את המילים הכתובות ומפענחים - חווים דרך הקריאה זיכרונות טמונים עמוק, כך השירה משמשת כמראה להבנה פנימית המגלה לנו את עצמנו, חולשותינו כוחותינו. רגעי גילוי אלו על עצמנו הם הם חווית היופי, לפתע מתבהר עולמנו לשניות ספורות של קצב השיר זה הוא רגע מציאת האוצר!
אחרי הכל... שירה מסתמכת על הצד
הלא קבוע שבשפה, על המפתיע, על החדש והשונה, כך היא מושכת את תשומת ליבנו, כדברי
ביאליק. לעומת זאת הפרוזה שונה מעט
מן השירה, היא מסודרת וכבולה יותר לכללים של הגיון, מספרת סיפור דרכו ניתן ללמוד
על עצמנו באופן יצירתי, דרך הסדר שהדימויים והמטפורות מספקים.
דיאלוג רב- תחומי בילתי פוסק מעיין היצירה שלי - כל שירה ופרוזה שאני
כותבת יונקות הן מהחוויות שלי והן מהשראה שמקורותיה כתבים אחרים ויצירות אומנות
מגוונות.
אני מזמינה אתכם ללמוד
לכתוב ולשכלל את כתיבתכם כך שתהפוך לעוצמה וכוח יוצר בחיים שלכם! עקבו
אחר הבלוג שלי 'ציירת המילים' ותוכלו לראות את היצירות שלי.
אור מופז
החמה בענן נחה
בוא בכפותיי,
אל ארץ הרצון
ינוח ראשך.
בוא
נעים ועטור זהבך
אור מופז בשוליך
לבן ובוהק.
כי טובים דודי
ינוח ראשך -
משען לזמן לחץ.
משיב רוחי,
בפלא הזך,
משוך
עננה זהובת- שיער מראשי,
וכל- אשר – בי .
חום וקור לפרקים
תן בארצי,
ארץ חמדת נעורי
השקני משקה כבשיר השירים
עד נמצא מים רבים, יפרצו לבן וזהב
לא יכבה האור המופז.
הים ינוח וישכח
גם אם יתנפצו
גלים –
הים כמיהה שלא נפסקת,
גל וגל ישטופו
אבנים בזמן,
געגוע יסחוף שברים אי – שם
אל תוך ליבו של - ים.
הסערה שבי בשקט שבך
ולפי סימן לבן של קצף רך
גלים ישקוטו
רק אז הים ינוח וישכח.
עמק האני
עמק אני
נפרשת שורות בין רגבים
עליות, מורדות בדרכים
עיקולי ציבעונין חומים – ירוקים
באדמה סימנים.
והיו – תנועות על פני גופי.
עולים מתוכי
פירות בוסתנים
פורצים מבטן ניצנים,
תולדות יופי
פורחים
וקמלים
והיו – שלפים, נטושים בסוף ימים חמים.
בעת שקט נשמעים
מים ממקור החיים.
גומות עמוקות אדמה תחוחות שבי,
עמודי ברוש בגבולותיי
שם פסיעות ההלך בחלוף מעופי ציפורים
ואינני אלא,
קווי – דמותי הידועים.
פ ר ס ו מ י ם של שיריי - בכתב העת 'קו נטוי - כתב עת לספרות ולאמנות'
קו נטוי 2014
קו נטוי 2015
קו נטוי 2016
קו נטוי 2017